×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע אורח חיים ע״השו״ע
;?!
אָ
להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע וכן שלא לקרותה כנגד הערוה, ובו ו׳ סעיפים
(א) טֶפַח מְגֻלֶּה בְּאִשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּהּ לְכַסוֹתוֹ, אֲפִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ, אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּהּ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּאִשְׁתּוֹ, אֲבָל בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִטֶּפַח הֲוָה עֶרְוָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ג׳) וְנִרְאֶה מִדִּבְרֵי הָרא״ש דְּטֶפַח בְּאִשָּׁה עֶרְוָה אֲפִלּוּ לְאִשָּׁה אַחֶרֶת, רַק שֶׁבְּעַצְמָהּ יְכוֹלָה לִקְרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲרֻמָּה כְּדִלְעֵיל סי׳ ע״ד.}
(ב) שֵׂעָר שֶׁל אִשָּׁה שֶׁדַּרְכָּהּ לְכַסוֹת, אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ. {הַגָּה: אֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ} אֲבָל בְּתוּלוֹת שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ פְּרוּעוֹת הָרֹאשׁ, מֻתָּר. {הַגָּה: וְה״ה הַשְּׂעָרוֹת שֶׁל נָשִׁים שֶׁרְגִילִין לָצֵאת מִחוּץ לְצַמָּתָן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א) וְכָל שֶׁכֵּן שְׂעַר נָכְרִית, אֲפִלּוּ דַּרְכָּהּ לְכַסּוֹת (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים).} (ג) יֵשׁ לִזָּהֵר מִשְּׁמִיעַת קוֹל זֶמֶר אִשָּׁה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בְּאִשְׁתּוֹ, אֲבָל קוֹל הָרָגִיל בּוֹ אֵינוֹ עֶרְוָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד וְהַג״מ).} (ד) אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד עֶרְוָה אֲפִלּוּ שֶׁל עַכּוּ״ם, וְכֵן כְּנֶגֶד עֶרְוַת קָטָן אָסוּר. {וְיֵשׁ מַתִּירִין נֶגֶד עֶרְוַת קָטָן, כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה (רַבֵּנוּ יְרוּחָם הָרא״ש פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ וּמהר״א מִפְּרַאג) וְכֵן עִקָּר וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן רס״ה.} (ה) עֶרְוָה בַּעֲשָׁשִׁית וְרוֹאֶה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ דָּפְנוֹתֶיהָ, אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ, דִּכְתִּיב וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְהָא מִתְחַזְּיָא. (ו) הָיְתָה עֶרְוָה כְּנֶגְדּוֹ וְהֶחֱזִיר פָּנָיו מִמֶּנָּה, אוֹ שֶׁעָצַם עֵינָיו, אוֹ שֶׁהוּא בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁהוּא סוּמָא, מֻתָּר לִקְרוֹת, דְּבִרְאִיָּה תָּלָה רַחֲמָנָא, וְהָא לָא חָזֵי לָהּ. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) סימן זה עוסק באיסורים של חשש הרהור בזמן קריאת שמע. להבנת הנושא נקדים שאסור לאדם לגרום לעצמו הרהור מיני בכל עת, ולכן אסור להסתכל באישה כדי ליהנות מראייתה, והדבר אסור בכל חלקי גופה, בין אם הם גלויים בדרך כלל ובין אם הם מכוסים. איסור זה נלמד מהפסוק ״לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה״ (ויקרא י״ח, כ)1; היינו שלא רק קיום היחסים נאסר, אלא גם ״קרבה״, כחיבוק ונישוק למשל (לחלק מן הראשונים זהו איסור דאורייתא, ולחלק מדרבנן). איסור ההסתכלות הוא הרחבת חכמים לאיסור זה, והחמירו בו מאוד, עד שאמרו (שבת ס״ד ע״ב):״כל המסתכל באצבע קטנה של אישה – כאילו מסתכל במקום התורפה״. אדם כזה אינו מכבד את האישה, ובמקום לראות בה אדם רואה בה חפץ להנאתו.
ראינו בסימנים הקודמים שבנוסף לאיסור הכללי, הקיים בכל עת, אסור מהתורה לקרוא קריאת שמע כשרואה ערווה, אפילו אם אינו מסתכל בה כדי ליהנות, שנאמר ״ולא יראה בך ערות דבר״2. חכמים הוסיפו שבזמן קריאת שמע לא יראה כלל מקומות בגוף האישה היכולים לגרום לו להרהור, ואף אם אינו מכוון ליהנות מראייה זו. ואף שהיה מקום לגזור בכל עת, משום שתמיד אין להרהר, לא ראו חכמים להחמיר עד כדי כך, שהרי העולם חציו גברים וחציו נשים, ואין מקום להפרדה מוחלטת ביניהם.
(א) שדרכה לכסותו – כגון רגליה מעל הברך, וזרועותיה מעל המרפק3.
(ב) כנגדה – גם כשאינו מסתכל כדי ליהנות, כיוון שחוששים שראייה זו תביאנו שלא ברצוננו לידי הרהור, ורוצים חכמים למנוע זאת בשעה שאדם קורא קריאת שמע. ואם קרא שמע כשראה את הערווה, צריך לחזור ולקרוא4. האחרונים דנו האם חוזר רק בראיית ערווה ממש (שאז האיסור הוא מהתורה), או גם בראיית טפח מגולה5. ונראה שיחזור רק בראיית ערווה ממש6.
(ג) הוי ערווה – כיוון שיש בכך חשש הרהור. והמחבר חולק על חומרה זו.
(ד) שהיא ערומה – לדעת הרמ״א גם באישה שייך חשש הרהור, ולכן גם לאישה אסור לקרוא קריאת שמע בפני מקום מגולה של אישה אחרת, או בפני ערוות איש. ויש חולקים על דין זה, וסוברים שלא שייך חשש הרהור באישה7. וכתב הגר״א שגם הרמ״א אינו מחמיר על הנשים, וצריך לשנות את הגרסה בדבריו, ובמקום ״אפילו לאשה אחרת״ יש לגרוס אפילו לאחרים, וכוונת הרמ״א לומר שהרא״ש חולק על הדברים שהביא במשפט הקודם, ולשיטתו ראיית פחות מטפח בעת קריאת שמע מותרת גם לגברים אחרים, ולא לבעלה בלבד8.
(ה) אסור לקרות כנגדו – כיוון שגם בשער ישנו חשש הרהור. יש מקלים בכך בזמננו9, כיוון שנשים רבות אינן מקפידות על דין זה, וגם משום שהרווקות אינן מכסות את ראשן, ולכן אין כל כך חשש הרהור. ומשום כך, אם קרא כנגד שער מגולה אינו צריך לחזור ולקרוא.
(ו) אפילו אשתו – מאחר שאף שבביתה אינה צריכה לכסות ראשה, וממילא בעלה רגיל בשערה, בכל זאת יש חשש הרהור, והדבר אסור בזמן קריאת שמע. ונראה שהמחבר אינו מסכים לחומרה זו10.
(ז) מחוץ לצמתן – הנשים אינן חייבות לכסות את כל השער, ולכן אין בכך חשש שיבוא לידי הרהור.
(ח) אפילו דרכה לכסות – משמע מדברי הרמ״א כאן שמותר לאישה לצאת בפאה נכרית. ואולם רבים יצאו נגד דין זה ואסרו את הדבר11, במיוחד בזמננו, שישנן פאות נכריות שאין ניתן להבחין בינן לבין השער עצמו. אמנם, מאחר שהדבר לא נאסר מדין התלמוד, אין בכוחנו ליצור איסורים ולאסור בצורה גורפת. ולגבי אמירת קריאת שמע כנגד פאה – ודאי שאפשר להקל, מאחר שאפשר לצרף את שיטות הרי״ף והרמב״ם, שלא הביאו להלכה את האיסור לקרוא שמע בפני שער מגולה.
(ט) בשעת קריאת שמע – שמיעת קול זמר של אישה אסורה בזמן קריאת שמע12. המחבר כתב זאת בלשון ״יש ליזהר״ משום שלדעת ראשונים רבים אין איסור בשמיעה בזמן קריאת שמע, אלא האיסור הוא רק בהקשבה. ובדיעבד נראה שאינו צריך לחזור ולקרוא13.
(י) ואפילו באשתו – המחבר חולק על כך, וסבור שאין חשש הרהור בשמיעת קול זמר של אשתו.
(יא) אינו ערווה – כוונת הרמ״א היא לקול דיבור, שאינו ״קול זמר״, והוא אינו ערווה אפילו לעניין קריאת שמע. עולה מכאן שאף שאסור ללכת ולשמוע אישה ששרה, אין איסור לשמוע אישה המעבירה הרצאה.
(יב) אסור – מכיוון שהאיסור הוא משום שהערווה עלולה להביא להרהור, אין חשיבות לשאלה אם הערווה היא של יהודי או של אינו יהודי, של גדול או של קטן.
(יג) שאינו ראוי לביאה – כי ערווה בגיל הזה אינה גורמת להרהור לרוב בני האדם. הבית יוסף כתב שלכתחילה יש לחשוש לשיטה האוסרת, ולכן בברית מילה טוב לכסות את מקום הברית בזמן הברכה אם הדבר מתאפשר. אולם הרמ״א בדרכי משה כתב שאין כלל איסור בקטן שאינו ראוי לביאה (ילד עד גיל תשע וילדה עד שלוש).
(יד) בעששית – היא כלי מזכוכית.
(טו) והא מתחזיא – כיוון שאיסור קריאת שמע בפני ערווה הוא משום שהראייה מביאה לידי הרהור, אין זה משנה אם היא מאחורי זכוכית14. ונראה שבכלל זה קריאת שמע כנגד תמונות שאינן צנועות.
(טז) והא לא חזי לה – תרגום: שבראייה תלתה זאת התורה, והוא אינו רואה. בכך שהדין תלוי בראייה ישנה חומרא וקולא. החומרא: האיסור הוא אפילו אם הערווה ברשות אחרת, כל עוד רואה אותה; והקולא: אם אינו רואה את הערווה, אף שהיא כנגדו, מותר. על פי זה מותר ללמוד במקומות שיש נשים שאינן לבושות בצניעות, כגון באוטובוס, היות שעיניו מופנות לסידור ולספר. ועל פי זה התירו לרב המחתן זוג, ויש בציבור גם נשים לא צנועות, שיברך כשאינו רואה אותן, אף שהן בסביבתו. וכן מותר ללמוד ולברך בנוכחות אישה המניקה15.
נוסיף שהאיסור הוא דווקא האמירה, שנאמר: ״לא יראה בך ערות דבר״16, אבל להרהר בדברי תורה מותר, גם כשרואה ערווה. לכן כתבו הפוסקים שאדם שמתרחץ בחדר אמבטיה שאין בו בית כיסא מותר לו להרהר בדברי תורה, ואף לשמוע קלטות של דברי תורה ומוסר17.
באדיבות המחבר, הרב שאול דוד בוצ’קו (כל הזכויות שמורות למחבר)
הערות
1 וכן מהפסוק הדומה שנאמר על הנידה (שם פס׳ יט). וראה למשל ספרא אחרי מות פרשה ט פרק י״ג: ״אין לי אלא שלא יגלה, מניין שלא תקרב, תלמוד לומר: ׳לא תקרב׳⁠ ⁠⁠״.
2 ודרשו (ירושלמי תרומות פ״א ה״ד): ״ולא יראה בך ערות דבר – ערות דיבור״. וכן ברש״י (שבת רש״י דף קנ ע״א), ועוד.
3 השולחן ערוך לא קבע מה יש לכסות, אלא תלה זאת ב״דרך המקום״. הדוגמאות שהבאנו הן על פי המשנה ברורה בדבר ״זרועותיה ושוקה״ (ס״ק ב׳). ויש מחמירים יותר.
4 על פי סימן ע״ו סעיף ח.
5 ראה משנה ברורה ס״ק ד׳, כף החיים בסימן זה אות ל״ח, ובסימן ע״ג אות ח׳. ובבה״ל ריש סי׳ ע״ד כתב על ערוות עצמו: ״ואם קרא וערוותו מגולה צריך לחזור ולקרות״. וכן על נגיעה, ראה סי׳ ע״ג ס״ק ד.
6 כך מסקנת המשנה ברורה ס״ק ד.
7 כך דעת הרשב״א, וכתב במשנה ברורה (ס״ק ח׳) שכך גם הסכמת האחרונים.
8 ונראה שבשעת הצורך אפשר לסמוך על המקלים לנשים באיסור זה שהוא מדרבנן. וכן צריך להבחין בין ערווה ממש, ובין המקומות שבדרך כלל מכוסים; שבערווה ממש יש יותר לחשוש, אך אין להחמיר לנשים בטפח מגולה.
9 ערוך השולחן ע״ה, ז; בן איש חי שנה א פרשת בא אות יב; והסכים עמו הרב עובדיה יוסף, הליכות עולם חלק א׳ עמוד קכ״ב.
10 בבית יוסף אף הביא בשם הרמב״ם ששער אישה כלל אינו ערווה, ובפנים אסר בשער אשת רעהו כחומרה.
11 עיין מ״ב ס״ק ט״ו המסתייג מהיתר זה, ועיין יביע אומר ח״ה אבן העזר סימן ה, הכותב בסיכום דבריו: ״והעיקר כדברי רוב ככל האחרונים הנ״ל לאסור בזה, ומצווה רבה לפרסם האיסור ברבים... ומצווה להודיען שזוהי פרצה חמורה בגדר הצניעות של בנות ישראל הכשרות״.
12 שלא בזמן קריאת שמע האיסור הוא רק אם מקשיב כדי ליהנות. ראה בספרי ״בעקבות המחבר״ את הפרק ״בעניין קול באישה״, החל מעמוד ס׳.
13 כף החיים אות כז. והמ״ב (ס״ק טז) כתב שיחזור ויקרא בלי הברכות.
14 בניגוד לצואה, כפי שיתבאר בתחילת הסימן הבא.
15 המשנה ברורה הביא שיטות החולקות על דברי המחבר וסוברות שהאיסור לקרוא כנגד הערווה הוא גם אם אינו רואה אותה; אולם נראה בברור שאפשר לסמוך על דין המוסכם על המחבר והרמ״א. וכן כתב הרב עובדיה יוסף בהליכות עולם חלק א׳ עמוד קכ״ב.
16 ראה הערה 2.
17 כך משמע ממ״ב ס״ק כט, וכך הביא בהגהות איש מצליח בשם ילקוט יוסף עמוד קכ״ו.
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×